משברים כהזדמנות להתפתחות אישית

הרבה פעמים מגיעים אלי אנשים ל"קואצ'י-קליניקה" בטענה שהם במצב של משבר (כך הם טוענים). בדרך כלל הם באים במצב של בלבול (קשה להם למקד מה מטריד אותם) והרגשה של חוסר אונים וחוסר שליטה על החיים שלהם, בעת שתפקידי הוא לעזור להם לבדוק איך אפשר להגיע לפתרון מספק ולצאת מזה מחוזקים.

אך באופן כללי הקונוטציה של מצב של משבר הינה קונוטציה שלילית.

אז בשלב ראשון בואו נבדוק ברפרוף את האטימולוגיה וההיסטוריה של המילה "משבר" או באנגלית "Crisis".

"Crisis" באנגלית באה מאותה מילה בלטינית, או בעצם מהצורה הלטינית של המילה היוונית Krisis אשר היפוקרטס עשה בה שימוש בתור "נקודת מפנה במהלך מחלה" וככל הנראה שימוש מורחב יותר, לא רק ברפואה, נעשה באנגלית רק החל מתחילת המאה ה- XVII.

יש המוצאים כבר ביוונית עתיקה משמעויות נוספות למילה Krisis כחלוקה, אבחנה, החלטה, בחירה, שיפוט, מחלוקת.

בעברית המילה "משבר" בשימושה התנ"כי – "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה" (ישעיהו ל"ז, ג) – מתייחסת ל"כסא שהיו מושיבים עליו את היולדת בשעת הלידה" – כך במילון אבן-שושן שגם מציין עוד שני מובנים למילה "משבר" – (א) "שינוי חריף, מפנה חד, מעבר מכריע ממצב אחד למצב שונה ממנו" ו- (ב) "ירידה, שפל רב" ונותן דוגמה למובן הזה מתחום הכלכלה.

בפסיכולוגיה המילה משבר או Crisis מתייחסת בדרך כלל לשינוי טראומתי או מצב של דחק בחיי האדם. לא נכנס כרגע לאטימולוגיה והמשמעות של לחץ וטראומה. אך אם לפשט אפשר להגיד שהקונוטציה שלהם היא גם קונוטציה שלילית.

ובכל זאת, בין התיאורטיקנים, יש מי שמדבר על משברים התפתחותיים – שהם חלק מהגדילה ומביאים את האדם לרמה גבוהה יותר של התפתחות ובראשם אריק אריקסון ( Eric Erikson) שקורא להם משברים פסיכו-חברתיים (psychosocial crisis).

בכתביו המאוחרים, כמו המונוגרפיה "The life cycle completed" משנת 1982, עדיין מבחין אריקסון בין שתי תקופות בלבד של גיל הבגרות – הבגרות הצעירה או המוקדמת והבגרות כשלעצמה; כשהראשונה מאופיינת ע"י פתרון המשבר בין אינטימיות להתבודדות והתכונה ההתפתחותית המולדת מהמשבר הזה היא האהבה הבוגרת, והשנייה – מאופיינת ע"י פתרון המשבר בין פריון לבין תקיעות, והתכונה המולדת ממנו הינה טיפול ודאגה (care).

פריון- – Generativity אצל אריקסון כולל מספר מרכיבים:
Procreativity – יכולת להוליד והולדה של דור חדש
Productivity – יצרנות, פרודוקטיביות, מתייחס למוצרים
Creativity – יצירתיות, מתייחס לרעיונות חדשים
Self-generation– יצירת העצמי מחדש. המושג המתייחס להתפתחות נוספת של הזהות העצמית.

התכונה שנובעת מכאן, היא מחויבות רחבה לטפל באנשים (ילדים), מוצרים ורעיונות שיצרנו.
אני רואה ברעיון של self-generation – הלא מפותח דיו אצל אריקסון, בסיס מעניין לתורת האימון שנולדה בעשורים האחרונים.

מכאן עובר אריקסון לשלב האחרון, שלב הזקנה, הדורש לפתור את המשבר שבין אינטגרציה (קוהרנטיות, שלמות) לבין חוסר אמון וייאוש (despair), אשר הפתרון שלו מוליד את התכונה של חוכמה (wisdom). הוא מוסיף שפעם חשבנו על זקני הדור כאנשים המעטים אשר הצליחו להגיע לשלב הזה, וגם ידעו איך למות בכבוד, בתרבויות בהן אריכות הימים היתה מן מתנה משמיים מחד ומחויבות גדולה מצד שני – אשר מעטים זכו לה.

אך היום אוכלוסיית הקשישים הולכת וגדלה ויש לנו קבוצה גדולה של קשישים במצב פיזי ומנטלי מצוין, כך שהתפיסה שלנו לגבי הזקנה משתנה.

אריקסון כותב: "אנו חייבים לאפשר לכושר הפוטנציאלי של אדם, בתנאים נוחים, לתת לחוויה האינטגרטיבית של השלבים המוקדמים להניב פרי" ומתאר את ההבשלה של האינטגרציה הזאת כתהליך הדרגתי.

אריקסון אף מתייחס להקבלה וההתאמה בין החיים של הפרט לבין הזמן ההיסטורי בו יצא לו לחיות ולפעול.

בינתיים עברו עוד כ- 30 שנה מאז נכתבו הדברים הללו ונראה לי שיש לנו צורך להוסיף תקופה מיוחדת לבגרות המאוחרת שאנו בעצם הדור הראשון שממש חווה את השלב הזה במלוא העוצמה (דור הבייבי-בום). אולי זאת כתוצאה מהקדמה (ברפואה, בספורט, בתזונה, בקומוניקציה, במחשוב, בכלכלה וכו'.) מצד אחד, ומצד שני כתוצאה או תופעת לוואי של מה שהקדמה הזאת הביאה לנו (כמו אבטלה, פנסיה מוקדמת, צורך בשינוי קריירה, תחרות וצורך לשווק את עצמך באופן פעיל, לעיתים בניית עסק חדש או זוגיות ומשפחה חדשה ואף מה שקרוי "מחלות תרבות"). ניתנה לנו הזכות והחובה לחיות בזמן כזה שכן יש לנו את החוכמה (wisdom) אשר נובעת מנסיון החיים מחד גיסא, ואת היכולת הפיזית והמנטלית להמשיך להיות פרודוקטיבים כמו בשלב הבגרות עצמה מאידך גיסא. (ואם יש קצת פחות כוח, יש גם קצת פחות מחויבויות ישירות לדור הבא שכבר גדל ומסתדר בעצמו).

זהו למעשה הזמן הטוב ביותר להכנס לתוך תהליך האינטגרציה באופן פעיל, ולחתור ליעוד האמיתי שלנו, בעזרת מאמנים ומנטורים.

פרנקנשטיין, כבר בשנות ה- 60 של המאה הקודמת – בפרק בספרו "שורשי האני" בשם "שלבים בהתפתחות האדם" – מקדים ומדבר על שני שלבים עיקריים בהתפתחות המבוגר:

השלב הראשון, מגיל 20 עד 40 בו האדם מסגל לעצמו את הנורמות ואת הציפיות של החברה, הן בעבודתו, הן בחיי הנישואין שלו והן בפעילויותיו כחבר בקבוצות שונות.

השלב השני, מגיל 40 עד 60 – הוא תקופת "התגשמות המאוויים" והוא מסביר כך: "לאחר שאדם יודע כבר את 'כללי המשחק' הוא משחק אותו לפי כללים אלה או משנה את הכללים לפי סגנון החיים האישי שלו ולפי זהותו, שהספיקה כבר להתגבש, בדרכו זו אל הצביון האישי (individuation) פעמים הוא מצליח אך לעיתים קרובות יותר הוא נכשל".

ואני אומרת: אז היו עדיין הרבה דברים שהיום אנחנו יודעים ואז לא ידענו ושהיום אנחנו מסוגלים לעשות – ביניהם מתחום הפסיכולוגיה החיובית, התחום של התפתחות אישית, בחיים ובעסקים והכלים החזקים של האימון האישי (coaching) החשובים כל כך בגילים האלה.

פרנקנשטיין מתייחס בדבריו למשבר "אמצע החיים" כאל משבר מחויב המציאות.

ביסוד הטענה הזאת מונחת ההנחה שבהתפתחות האדם ישנו שלב מוקדם של אחדות ושלמות שהוא האב-טיפוס של הזהות המאוחרת וכי האדם חוזר לשלב הזה אחרי שתהליך האינדיבידואציה הגיע לשיאו בסוף תקופת ההסתגלות המבוגרת. ההסתגלות מחייבת "התמחות" בתפקודים שונים ופיתוח שיטות התאמה והטמעה, זאת אומרת צמצום הדרגתי של האין סופיות המאפיינת את השלב הראשוני.

החלקיות הנובעת מתהליך ההסתגלות הזה יוצרת מתיחות המחייבת את משבר אמצע החיים. בהקשר זה מזכיר פרנקנשטיין את ההתיחסות המיוחדת של יונג ל"מחצית השניה של החיים" אשר נועדה לתקן את תוצאות "ההתמחות" בתפקוד זה או אחר, המאפיינת את המחצית הראשונה.

בין התפקודים האלה כלולים בעיקר התפקיד של בן או בת זוג, תפקיד הבן הבוגר, תפקיד ההורה, היום אולי אפילו התפקיד של חבר וירטואלי וכמובן ההתמחות המקצועית. בשנות השמונים המאוחרות, כשעסקתי באופן אינטנסיבי בנושא ההורות, פיתחתי, בין היתר, תוכנית בשם "חופשת לידה בהנאה" כשההזמנה לתוכנית הייתה "כמה שיעורים לקחת עד שעברת את הטסט? ועד שנולד ילדך הראשון?…"

הפסיכולוג ג'ון גריי (John Gray), מחבר הספר המפורסם "הגברים הם ממארס, הנשים הן מוונוס" מונה בספרו "How to get what you want and want what you have" – בעברית, "איך להשיג את מה שאתה רוצה ולרצות את מה שיש לך" – 10 שלבים של התפתחות, ביניהם 6 בגיל המבוגר, כשהוא טוען שתהליך הבשלות נמשך לאורך כל החיים, וקובע שרק בגיל 56, אם למדת כמה דברים, תוכל להגיע לפוטנציאל המלא שלך – רק אז מתחיל השלב של ביטוי מלא של הפוטנציאל שלך ותרומתך האמיתית. להלן השלבים של גריי:

משבר ההשכלה (21 עד 28) – שקשור באוטונומיה, באיך להתמודד עם החופש האישי. יש המתייחסים לתקופה הזאת כמורטוריום שני, משהו שכמעט ולא היה קיים בתקופה שילדים בוגרים (ובמיוחד בנות) היו עוזבים את הבית רק עם החתונה.

משבר הזהות (28 עד 35) – שאלות של מי אני רוצה להיות ומה אני רוצה לעשות בחיים ועם מי אני רוצה לחלוק את חיי – גם זה קורה היום בגיל יותר מאוחר מאשר בעבר.

המשבר הסודי (35 עד 42) – המעבר למתן אהבה ללא תנאי למישהו או משהו שתלוי בנו.
אספקט נוסף של המשבר הסודי הוא שכיחות המגע המיני בזוגיות או בנישואין.

המשבר של הבשלות (42 עד 49) – קשור בצורך להשיג את כל מה שאתה צריך בחיים מבלי להגיע לתוהו ובוהו בחייך ומבלי לפגוע באנשים הקרובים אליך – לפני שתהיה מוכן לתרום לאחרים.

המשבר של הקן הריק ( מ- 49 עד 56) – ע"מ לנצל את החופש מחדש וליהנות מהחיים צריכים לפני זה ללמוד לקבל את מה שאנחנו זקוקים לו (מחוץ לזוגיות וההורות) – אנו מתחילים להרגיש שאנחנו לא בני אלמוות ושהזמן מוגבל – הגיע הזמן לעשות מהעולם הזה מקום יותר טוב.

המשבר של היציאה לפנסיה (החל מגיל 56) – יש מי שמאד מחכים לפנסיה ע"מ לעשות את כל מה שלא יכלו לעשות קודם, כשהיו צריכים לפרנס את המשפחה – אלה שבמקום לשרת את הקהילה ולתרום משהו משמעותי לעולם, מרגישים צורך לשרת את עצמם בלבד, משתעממים מהר מאד ומתים באופן פתאומי. גריי טוען שאם מחסני האהבה שלך מלאים בשלב זה (כלומר, במילים פשוטות, הצלחת לספק את הצרכים שלך), סוף סוף אתה חופשי לעשות את מה שאתה מיועד לעשות. העולם תומך בכך וזקוק לך.

מעבר למשברים ההתפתחותיים, ישנו גם סוג אחר של משברים, לאו דווקא מחויבי המציאות (או יותר נכון לא חלק מתהליך ההתפתחות האנושית) כמו מחלות, תאונות, גירושין, מוות של אדם קרוב ושכול – אשר לפעמים מביאים את האדם לעשות מעשה המביא לשינוי לטובה.

לפני כמה זמן (13.9.11) סיפר השחקן אלי גורנשטיין בתוכנית של "לונדון את קירשנבוים" שרק אחרי תאונה קשה, החליט להוציא תקליט – דבר שמזמן רצה לעשות אך לא העיז.

וגם דברים גדולים עוד יותר קורים בעקבות משבר. למשל, דפני ליף – משהציתה את המחאה החברתית – סיפרה בנאום שלה בהפגנת המיליון בתל אביב: "… את האוהל שלי הקמתי מתוך תחושה של להיות או לחדול … איש מאד יקר לליבי, אלכס, שם קץ לחייו. הוא היה משורר, הוא כתב שגם אם יש לך לב זהב לא תצליח לשנות את העולם. חודשיים לפני שכל הענין הזה התחיל הוא לא יכל להיות פה יותר, הוא בחר לחדול …אני רוצה להראות לאלכס שכן, שאפשר לשנות את העולם, שכל אחד יכול, רק צריך להאמין, לקום ולעשות …"

מרק היוז (Mark Hughes), מי שהיה מנטור שלי בתחום של עסקים והקים חברה ענקית שעזרה ועוזרת למיליוני אנשים בעולם להיות יותר בריאים ולצאת ממעגל העוני והשבירות הכלכלית מספר בספרו של
The Wizards"- Michael Caldwell "- (האשפים), בתרגום לעברית:

"לאימי הייתה בעיה לרדת במשקל, היא לא היתה ממש שמנה, היו לה כ- 15 קילו עודף משקל. אז היא הלכה לרופאים שרשמו לה אמפטמינים והיא התמכרה אליהם. תופעת הלוואי לכך היתה שהיא לא יכולה לישון, כך שהם רשמו לה כדורי שינה, ואז היא התחילה לבקר אצל חמישה או ששה רופאים וקבלה מרשמים מכולם… היא מתה ממינון יתר מבלי שהתכוונה כשאני הייתי בן שמונה-עשרה". ואז, כותב Caldwell , "כשאמו של היוז נפטרה הוא הפנה את תשומת ליבו לתזונה ותוכניות לירידה במשקל בחיפוש אחר מוצר שיאפשר לאנשים לרדת במשקל מבלי לפגוע בבריאות שלהם".

היום, החברה שמרק יסד נסחרת בבורסה בניו-יורק עם מחזור עסקי של קרוב ל- 5 מיליארד דולר, פועלת ב- 78 מדינות, מעסיקה את טובי המדענים בעולם ועוזרת למיליוני אנשים להיות יותר בריאים במאבק נגד האובזיות – בעיה מספר אחד בבריאות הציבור בעולם היום – ליד השבחת הדיאטה של הספורטאים הגדולים והמפורסמים ביותר.

אז שווה להעיז, לראות ולתפוס משבר כהזדמנות ולעבור את התהליך הזה של גדילה באופן פעיל ועם התמיכה הנכונה. במילים של ג'ים רוהן (Jim Rohn), המנטור שלי בתחום של התפתחות אישית ובתרגום לעברית:

"האתגר הגדול הוא להיות כל מה שאתה יכול להיות. אתה לא תאמין מה זה עושה לרוח האדם למקסם את הפוטנציאל האנושי הגלום בו ולמתוח את עצמך לגבול".

תוכנית האימון "להיות, לעשות ולהשיג במחצhת השנייה של החיים", אשר בניתי– תפקידה ללוות את תהליך האינטגרציה שלך בשנים המדהימות האלה. להצצה על התוכנית ניתן להוריד בחינם ספרון אלקטרוני באותו שם בלחיצה על הקישור הזה.

בהצלחה

רות ויניאר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.